<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ח</h1>
<h2>דף ק.</h2>
איפשר לסוחטו, משנה [ק"ח ע"א], טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה [חתיכה אסור] ניער הקדירה אם יש נותן טעם באותה קדירה [אסור אמר רב], כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשי' נביל' ואוסרת כל החתיכות שהן מינה, וה"נ אמרינ' בפ' גיד הנשה [ק' ע"א] גבי חתיכה של נבילה שנתבשלה עם הבשר, מי' אין דינו שווה ואין פי' שוה, הת' חתיכ' כשירה שקיבלה טעם מן הנבילה בין אי אזלת בתר טעם הנבילה שנבלע בכשירה בין אי אזלת בתר החתיכה שקיבלה הטעם הוי מין במינו, אלא מהתם שמעינן דכל דבר הנבלע ואינו בעין לא חשיב ליה מין במינו, ולא אזלינן אלא בתר ההוא דנבלע בתוכו, הואיל ונתפשט הטעם בכל החתיכה אמרי' חתיכה עצמה נעשי' נבילה, והוה ליה מין במינו דעבדינ' כאילו הבלוע בעין, אבל אם נאסרה החתיכ' מחמ' דם שנבלע בתוכה, אע"פ שחתיכה מין בשר הואיל והאיסור דם הוא, חזינן לחתיכה כולה כאילו היא דם והוה ליה מין בשאינו מינו, אע"פ שחתיכה שהדם בלוע בה מין בשר הוא הואיל ואינה אוסרת שאר החתיכות, משום שם בשר, אלא משום שם דם, בתר האוסר הנבלע אזלינן. ואם נתבשלה אותה חתיכה עם דם דגים וחגבים, אפי' יש שם הרבה דם דגים, חתיכת בשר שהדם האסור נבלע בתוכה אוסר בכולן משום מין במינו, והכא גבי טיפת חלב שנתנה טעם בחתיכה דאמרי' חתיכה עצמה נעשי' נבילה ואזלינן בתר הבולע ולא בתר הנבלע, משום דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי, ולא נאסר הבשר מחמת שבלע דבר איסור, אלא הוא בעצמו נעשה חתיכת איסור מכח עצמו, אפי' איפשר לסוחטו שלא ישאר בחתיכה שום טעם חלב, משעת בישול נאסר כבר ושוב אין לו היתר, אבל חתיכות שקיבלו טעם מן האיסור שהיה אסור קודם שנבלע בחתיכה, אין בחתיכה שום איסור, אלא מחמ' האיסור שנבלע בה וקבלה טעם ממנה, ואם היה איפשר לסוחטה חזרה להיתירה הראשון, כמו כלי שבלע איסור והוגעל. ואיכ' נפקות' נמי חתיכ' בשר שקבלה טעם מן החלב שנפלה לקדירה, צריך לשער ס' של אותה חתיכה ואין חתיכה מן המנין, משום דגופה איסור דהוי כגיד וביצה טמאה דאינה מן המניין, אבל חתיכה שקבלה טעם מן הנבילה ומן הדם, אי הוה ידע שיעור הדם והנבילה, כגון שהדם והנבילה היה בהן כזית, והחתיכה שקבלה מהן טעם היתה עשרים זתים, כיון דידעי' שיעור האיסור דנפק מיניה, לא משערינ' אלא בס' זתים, ולא משערי' ס' בחתיכה שקבלה טעם, ולגבי דהאי לא אמרינ' חתיכה עצמה נעשי' נבילה, שהרי אם ניסחט תהיה מותרת, אבל אי לא ידעינן שיעור האיסור שחתיכה זו קיבלה טעם ממנו, משערינן בס' כנגד כל החתיכה, כדאמ' גבי כחל [צ"ז ע"ב] דבכול' משערי', כדמפ' אטו מי ידעי' מאי דנפק מינה. ובין ידעינן שיעור האיסור בין אי לא ידעינ', חתיכ' עצמה מן המניין, כדאמ' כחל בס' וכחל מן המניין, אבל חתיכה בשר שקיבלה טעם מן החלב, אפי' אי ידעי' שיעור החלב כמה בלעה חתיכ', וידעי' מאי נפק מינה, אפי' הכי משערינ' בכל החתיכה, משום דאפי' אם איפשר [לסוחטה] אסור, [ש]הרי הבשר עצמו חתיכה דאיסורא. והיא כעניין שיטת הר' אפרים אלא שינה פירושו וסברותיו כההיא דגיד הנשה.
<h2>דף קח.</h2>
איפשר לסוחטו, משנה [ק"ח ע"א], טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה [חתיכה אסור] ניער הקדירה אם יש נותן טעם באותה קדירה [אסור אמר רב], כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשי' נביל' ואוסרת כל החתיכות שהן מינה, וה"נ אמרינ' בפ' גיד הנשה [ק' ע"א] גבי חתיכה של נבילה שנתבשלה עם הבשר, מי' אין דינו שווה ואין פי' שוה, הת' חתיכ' כשירה שקיבלה טעם מן הנבילה בין אי אזלת בתר טעם הנבילה שנבלע בכשירה בין אי אזלת בתר החתיכה שקיבלה הטעם הוי מין במינו, אלא מהתם שמעינן דכל דבר הנבלע ואינו בעין לא חשיב ליה מין במינו, ולא אזלינן אלא בתר ההוא דנבלע בתוכו, הואיל ונתפשט הטעם בכל החתיכה אמרי' חתיכה עצמה נעשי' נבילה, והוה ליה מין במינו דעבדינ' כאילו הבלוע בעין, אבל אם נאסרה החתיכ' מחמ' דם שנבלע בתוכה, אע"פ שחתיכה מין בשר הואיל והאיסור דם הוא, חזינן לחתיכה כולה כאילו היא דם והוה ליה מין בשאינו מינו, אע"פ שחתיכה שהדם בלוע בה מין בשר הוא הואיל ואינה אוסרת שאר החתיכות, משום שם בשר, אלא משום שם דם, בתר האוסר הנבלע אזלינן. ואם נתבשלה אותה חתיכה עם דם דגים וחגבים, אפי' יש שם הרבה דם דגים, חתיכת בשר שהדם האסור נבלע בתוכה אוסר בכולן משום מין במינו, והכא גבי טיפת חלב שנתנה טעם בחתיכה דאמרי' חתיכה עצמה נעשי' נבילה ואזלינן בתר הבולע ולא בתר הנבלע, משום דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי, ולא נאסר הבשר מחמת שבלע דבר איסור, אלא הוא בעצמו נעשה חתיכת איסור מכח עצמו, אפי' איפשר לסוחטו שלא ישאר בחתיכה שום טעם חלב, משעת בישול נאסר כבר ושוב אין לו היתר, אבל חתיכות שקיבלו טעם מן האיסור שהיה אסור קודם שנבלע בחתיכה, אין בחתיכה שום איסור, אלא מחמ' האיסור שנבלע בה וקבלה טעם ממנה, ואם היה איפשר לסוחטה חזרה להיתירה הראשון, כמו כלי שבלע איסור והוגעל. ואיכ' נפקות' נמי חתיכ' בשר שקבלה טעם מן החלב שנפלה לקדירה, צריך לשער ס' של אותה חתיכה ואין חתיכה מן המנין, משום דגופה איסור דהוי כגיד וביצה טמאה דאינה מן המניין, אבל חתיכה שקבלה טעם מן הנבילה ומן הדם, אי הוה ידע שיעור הדם והנבילה, כגון שהדם והנבילה היה בהן כזית, והחתיכה שקבלה מהן טעם היתה עשרים זתים, כיון דידעי' שיעור האיסור דנפק מיניה, לא משערינ' אלא בס' זתים, ולא משערי' ס' בחתיכה שקבלה טעם, ולגבי דהאי לא אמרינ' חתיכה עצמה נעשי' נבילה, שהרי אם ניסחט תהיה מותרת, אבל אי לא ידעינן שיעור האיסור שחתיכה זו קיבלה טעם ממנו, משערינן בס' כנגד כל החתיכה, כדאמ' גבי כחל [צ"ז ע"ב] דבכול' משערי', כדמפ' אטו מי ידעי' מאי דנפק מינה. ובין ידעינן שיעור האיסור בין אי לא ידעינ', חתיכ' עצמה מן המניין, כדאמ' כחל בס' וכחל מן המניין, אבל חתיכה בשר שקיבלה טעם מן החלב, אפי' אי ידעי' שיעור החלב כמה בלעה חתיכ', וידעי' מאי נפק מינה, אפי' הכי משערינ' בכל החתיכה, משום דאפי' אם איפשר [לסוחטה] אסור, [ש]הרי הבשר עצמו חתיכה דאיסורא. והיא כעניין שיטת הר' אפרים אלא שינה פירושו וסברותיו כההיא דגיד הנשה.
<h2>דף קט.</h2>
פסק רבי' שלמה. השת' דקם ליה בשיטתיה דר' יהודה דאיפשר לסוחטו אסור, רב ור' יוחנן ור' חנינ' כוותי' קיימי, אע"ג דאיפליג עליה שמואל ורי' לקיש, הא שמואל באיסורי במקום רב ליתיה, וכן רי' לקי' לגבי ר' יוחנ', ועבדינן כר' יהודה, בין בטיפת חלב שנפלה על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה, בין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה. ואפי' אין בו כזית, חצי שיעור אסור מן התורה, חתיכה עצמה נעשי' נבילה ואין מועילות שאר חתיכות לבטלה ואפי' הן אלף.
